בשוק מוצרי האיטום בעולם קיימים חומרי איטום רבים: צמנטים, פולימריים, משחתיים ואף בצורת יריעות ביטומניות אוטמות. רוב רובם של חומרי האיטום הללו יוצרים ציפוי הגנה חיצוני מפני חדירה של מולקולות מים אל המשטח המטופל.
הדרך הטובה והנכונה ליישם את שכבת האיטום היא על צד המשטח החיובי כלומר זה שבא במגע עם המים- גג, צידו החיצוני של קיר מרתף וכו', לכן נקרא סוג זה של איטום - איטום חיובי.
איטום שלילי לעומת זאת, הוא איטום המשטח המטופל מהצד המנוגד למקור חדירת הרטיבות. איטום זה מתבצע מתוך חוסר ברירה כאשר לרוב נעוצות בעיות גישה אל הצד החיובי או לחילופין בעיית תקציב.
תפקיד האיטום השלילי הוא לאטום את חדירת המים אל פנים המבנה מתוך התשתית (הקיר הדולף, התקרה או הריצפה). האיטום השלילי יוצר מצב מטעה שלמראית עין נראה שהמשטח הרטוב יבש, אולם בפועל המשטח מושפע מחדירת המים ועובר שינויים לרעה המשפיעים על חוזק המבנה.
הראשון שנפגע הוא ברזל הזיון המצוי במשטחי בטון. תפקיד הברזל הוא לחזק את יציקת הבטון וליצור לו כמעין שלד. במקרה של רטיבות, מתקיים תהליך החלפת היונים הדרוש להיווצרות החלודה. בשלב הראשון הברזל החלוד מתנפח ויוצר סדקים רחבים בבטון התרחבות הברזל והיסדקות הבטון פוגעים באיטום השלילי ובשלבים מאוחרים מגיע מצב ההיסדקות עד להתרופפות חלקים ממשטח הבטון- דבר המצריך את שיקומו.
המצב בעייתי, מצד אחד אין גישה לצידו החיצוני של המבנה לצורך תיקון ליקויי האיטום ומצד שני חומרי האיטום השלילי המוכרים בשוק ו"המיועדים" לצד הנגדי (כפי שמופיע במפרטי היישום) משמשים למעשה כעצר מים וזאת ללא אפשרות למנוע פגיעה חמורה במשטח הבטון הרטוב.
הפתרון
אם תשאלו בעלי מקצוע אירופאים ואמריקאים הם יפנו אתכם לחומרי איטום גבישיים, המומחים שביניהם יפנו אתכם לזייפקס, חומר איטום גבישי שמסוגל לאטום חתך של 1000 מ"מ בטון וניתן ליישום מהצד הנגדי, כלומר השלילי.
חומר האיטום הגבישי עובד בצורה מאוד פשוטה. החומר מכיל כימיקלים היוצרים גבישים בלתי ממיסים בתוך הבטון כשהם באים במגע עם מים. למעשה החומר זקוק למים במחילות הקפילאריות ובאי רציפות החומר לצורך יצירת הגבישים. הגבישים שמסוגלים למלא יותר מ-15 אחוזי החלל שבבטון ומחזקים אותו בין 10 ל-20 אחוז ואינם מאפשרים יותר חדירה של מים.
וזה לא הכל... להמשך המאמר הכנס לאתר המצורף
